היי שרון, ילדיי כבר בוגרים, ומנהלים ומתנסים במערכות יחסים זוגיות. כיצד להגיב כאשר רוצים לשמר מערכת יחסים נכונה וטובה עבורם, וכיצד להגיב אם מרגישים שבן/בת הזוג הנבחרים לא מתאימים? עד כמה להתערב?
אמא יקרה,
שאלת שאלה מורכבת כביכול, אבל התשובה עליה היא די פשוטה – פשוט סומכים עליהם.
אם מערכת היחסים בין ההורים לילדיהם היא פתוחה וכנה, ולאורך הדרך ניתנו כלים שישמשו אותם להבין מה נכון וטוב וראוי עבורם ובאיזה אופן לבחור נכון עבור עצמם - הכלים האלו מצויים בידם, ועכשיו צריך לסמוך על זה! עלינו להבין שהילדים שלנו אחרים מאיתנו, והצרכים וההתנסויות שלהם יהיו שונים. ולתת לזה מקום. הבעיה היא כשאנחנו לא בטוחים שיש להם את הכלים לבחור נכון עבור עצמם עדיין (צעירים, חסרי ניסיון, מושפעים וכו')... ואז (כמו תמיד) חשוב לעודד ולשמור על שיח פתוח, לא תוקפני ולא חודרני שמשרה ביטחון, וגם ממשיך לתת דגש על הערכים שחשובים בקשר. את השיח הפתוח אפשר להמשיך דרך התעניינות פשוטה ולא חטטנית מדי: כיף לכם? נפגשתם עם החברים אחד של השני? ולראות מה עולה מן התשובות. להקשיב בלי לשפוט ולבדוק ביננו לבין עצמנו אם מהתשובות עולה חוויה טובה עבורם, אם הם שמחים – אם יש כבוד הדדי, שיתוף, הכלה, אינטימיות וכו'. אם מבין השורות עולה משהו אחר – אפשר בעדינות לעזור להם לראות את זה ע"י שאלות מכוונות – איך הרגשת לגבי זה? מה דעתך על זה? וכו' הכל נאמר במידה ולא מתקיים איזשהו קשר פוגעני יוצא דופן. במקרה כזה- כמובן נדאג לשתף את דאגתנו ולהדגיש יותר את הערכים שאנחנו רוצים לעודד במערכות יחסים. זה דורש מאיתנו הרבה יותר, אולם איומים על הפרדה או ניתוק קשר – מעולם לא התקבלו טוב, ואף החמירו את המצב, ויש לקחת זאת בחשבון. אם רוצים לעודד קשר שאנו רואים בו חיובי – רצוי לא להתערב ולא לתת עצות, אלא אם כן התבקשנו. תחילתו של קשר הוא מקום מאוד פרטי ואישי, ויש לכל אחד את הקצב שלו. לחץ מצד ההורים על הקשר יכול לייצר רתיעה, ואפילו התנתקות – ולכן רצוי להיעזר בסבלנות, לתפוס מרחק, להניח לדברים להבשיל בקצב שלהם ולתת לילד את התחושה שאתם שם, זמינים למקרה שיצטרך אתכם.
בהצלחה!
