© 2017 Proudly created by the Wix Master.  Part of the Fly Guy group.

שאלות ותשובות

שלום שרון, יש לי בבית מתבגר בן 13, שיושב כל היום מול המחשב, ונמנע מקשרים חברתיים עם בני גילו. מה עושים?

09/06/2017

1/3
Please reload

חדש באתר

טיפול רגשי לאחר אבדן - החור שבלב

20/01/2019

 

ל' התיישבה על הספה מולי, נושמת בכבדות, כאילו נאבקת לאוויר.

"אמא הלכה לעולמה לפני שנה, ונשארתי עם חור בלב...אני מנסה למלא אותו בכל מיני דברים, אבל לא מצליחה. אין לי מוטיבציה לכלום, ואני לא מצליחה לשמוח. בוכה הרבה לבד..."

אני - "למה את בוכה לבד?"

ל' - "אני לא אוהב להכביד על אחרים עם המצוקה שלי"

אני - "למה את חושבת שהרגשות שלך מכבידים? מה עם האנשים שקרובים ואוהבים אותך? בעלך, חברותייך, אחייך? אי אפשר לשף אותם?"

ל' - "אני רגילה להסתדר לבד... לא אוהבת להטריד אותם בזה. אני יכולה להתמודד לבד."

אני - "זה מאוד ברור שאת רגילה להסתדר לבד. השאלה היא מדוע את מרגישה שעלייך לעבור הכל לבד? למה אחרים לא יכולים להיות חלק מעולמך?  לדעתך אי אפשר לאהוב אותך כשאת עצובה?"

ל' - "אני לא חושבת... לא...לא נראה לי"

ני - "ומה עם אמא? איתה יכולת להיות עצובה?"

ל' - "לא, לא. היא חשבה שעצב זו פריבילגיה של מפונקים! אם יש אוכל, ויש מה ללבוש ויש גג מעל הראש – אין מה להיות עצובה! זה שטויות!"

אני - "אני מבינה. עכשיו ברור למה את בוכה רק לבד.... מאוד קשה לשתף ברגש אם הוא נתפס כמו גחמה של ילדה מפונקת וכמו 'שטויות'. אני חושבת שהבור בלב – הוא המקום שעדיין רוצה לקבל חיבוק כשאת עצובה"

ל' - "כן....נכון....אז מה אני עושה עם זה עכשיו? היא כבר לא כאן!"

אני - "ננסה לסלוח לה על מה שהיא לא ידעה לתת, ונלמד לקבל חיבוק. יש מסביבך הרבה אנשים שרוצים לתמוך בך"

ל' - "זה מאוד מוזר לי. תמיד הרגיש לי שלהיות עצובה זו התפנקות מטורפת. אני נבוכה להיות ככה מול אנשים"

אני - "לאמא חוותה את החיים מפרספקטיבה מאוד מסויימת. וגילדה אותך לאורה. ועכשיו את אדם בוגר, ויכולה למצוא פרספקטיבה משלך. את יכולה לבחור מחדש...מהו פינוק וגחמה בעינייך ומה לא. מה משמעותי לך בקשר עם אנשים ומה לא.

כשהבת שלך עצובה – זו גחמה בעינייך? היית רוצה שהיא תשתף אותך? שתוכלי לתמוך בה, לעודד?"

ל' - "בטח! נשבעתי שאהיה הפוכה מאמא שלי!! שתמיד אקשיב לילדים שלי! שהם יוכלו להרגיש בנח תמיד להיות הם. עצובים, כועסים או שמחים"

אני - "אז למה שלא תאפשרי לעצמך את אותו הדבר? זה חשוב גם לאנשים שסביבך. הם רוצים להתקרב ולתמוך בך – ואת מרחיקה אותם"

ל' - "לא חשבתי על זה ככה"

אני- "לא רצית להכביד"

ל' - "נכון"

אני - "אבל ככה גם אי אפשר לקבל חיבוק"

ל' - "נכון...אז אני לומדת עכשיו להיות עצובה ולקבל...חיבוק?"

והיא חייכה קצת....ונשמה.

וגם אני.... המסע שלנו מתחיל J

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Please reload