נרתעתי לאחור. ממש זזתי אחורה בתוך הכיסא, מנסה להתגונן, אולי לייצר מחיצה קטנה ביננו.
"שמת לב לתנוחת הגוף שלי?" עצרתי אותו לרגע ושיקפתי לו את הדינמיקה ביננו. "אני פוגשת אותך בפעם הראשונה. אתה מדבר ואני מאוד מתקשה לשבת בנח בכיסא" אף פעם לא הייתי כל כך ישירה! ועוד במפגש ראשון! "אני מרגישה קצת מאויימת" הוא השתתק. חצי מחייך חצי המום. הוא הגיע להדרכת הורים. חי בגירושים כאוטיים וחסרי שיתוף פעולה של הטחת האשמות הדדיות בינו לבין גרושתו, ריבים, והרבה תוקפנות. הוא פנה אלי כי הבן שלו לא מתפקד טוב בבית הספר. הפרעות התנהגות קשות. לדבריו, ההתנהגותו של הבן נובעת מחינוך לקוי של האם...וותרנות וחוסר נוקשות. אם רק היתה 'פחות רכה' עם הילד – הכל היה מסתדר. "הנה, אצלי אין בעיות – הוא תמיד מתנהג למופת!" כך טען. "אני מנחשת שאם אני, אדם מבוגר, מרגישה מאויימת – גם הבן שלך מרגיש כך מולך. והוא ילד." שתיקה כך התחיל המפגש הראשון שלנו. חשבתי שלא אראה אותו יותר. אבל התבדיתי. הוא חזר.
באחד המפגשים שלנו דיברנו על מה חשוב לו בקשר עם בנו וביקשתי שיעשה רשימה. היו בה המון ערכים חשובים:
חינוך
לימודים
בריאות
לקיחת אחריות
הבטחת העתיד
ועוד כהנה דברים חשובים. שאלתי – "איפה האהבה ברשימה הזאת? צחוק, כיף, הקשבה, סבלנות, אמפתיה, זמן איכות..."
הוא אמר – "אה, ברור שזה נמצא..." "אבל לא כתבת את זה. למה זה לפי דעתך?" "כי אלה הערכים שהיו חשובים אצלי בבית. חינוך מעל הכל. אחריות ולימודים. על זה אין פשרות. ואם היינו מפשלים באחד מאלה – היינו חוטפים" ואם נחזור עכשיו אחורה, להיותך ילד... ילד שיכול לבקש מאבא שלו כל דבר – מה היית רושם ברשימה שלך לאבא? הדמעות זלגו. הוא הצליח לספר שתמיד רצה אבא שישחק איתו. או יקשיב למה שקרה היום בבי"ס...או ייקח אותו לטיול על אופניים. אבא שצוחק, אבא שמאפשר לו לעשות טעויות בלי לגרום לו להרגיש רע. אבא שאכפת לו להכיר אותו באמת. את מי שהוא ומה שהוא אוהב ורוצה. אבל לא היה לו אבא כזה. "אתה יודע מה יפה? שאתה יכול לבחור להיות אבא כזה! להיות האבא שלא היה לך." הרעיון קסם לו. והוא כל כך רצה בזה. זה לא היה פשוט. הדפוסים היו מושרשים עמוק. אבל עבדנו. אפשרנו לטעויות לקרות אפשרנו לסליחה להתהוות אפשרנו ליצירתיות שלו לפרוץ עקפנו מחסומים ופחדים יצרנו הזדמנויות חדשות
ילד שלו כבר אין הפרעות התנהגות בבי"ס. הוא חברותי, מקובל, רגוע והשתפר מאוד בלימודים האב מצא קשר חדש
עם בנו – קשר אותנטי שהוא ברא בעצמו. עכשיו חייו בידיו באמת. עכשיו הילד פורח... וגם אבא שלו.